סלובניה

ירוק בעיניים, מים בגווני טורקיז צלולים, נופים ואנשים מסבירי פנים - ברוכים הבאים לסלובניה

הוזמנו טיסה, רכב ולינה לשני לילות ראשונים ב- Alp penzion בבלד, 700 מטר מהאגם

יום חמישי 5.7 לפנות בוקר במונית לשדה התעופה. מדלגים על נסיון לרכוש נעלי ספורט בשדה, ובדילוג קל כמעט יותר מגיעים לשדה הקטן והקומפקטי בלובליאנה, סלובניה בטיסה עם חברת Adora. בשדה מתברר כי הוואוצ'ר לרכב נשאר בבית, מה שגרם לעיכוב בן חצי דקה: מבררים באחת מהחברות מי מהן עובדת עם אופרן, באדג'ט הסמוכים הם אלה שקיבלו את הזמנתו וטיפלו מיידית. כיום אפשר גם בלי שובר מהבית... קבלנו רכב פולקסווגן פולו שנסע כבר מעל 100 אלף ק"מ. בדיעבד הוא עשה את העבודה כמו שצריך – אם כי יותר נעים לנסוע עם רכב חדש יותר – שנוסע חלק יותר.

יוצאים לדרך.  קראני ושקופיה לוקה – חלפו על פנינו במהירות שיא, הרבה יותר מהר ממה ששיערנו, כך שוויתרנו על הביקור בהן לטובת הגעה מוקדמת לבלד. גם בה  התארגנו ברגע על מיקום המלון Alp penzion (שכתובתו נשארה בקובץ שבמחשב), 700 מטר מהאגם. עד שהחדר מסודר, כבר טיפסנו אל הטירה שממנה נשקף הנוף היפה של האגם והאי שבתוכו. חזרה למלון ליחידה מאוד מפנקת: שני חדרים (יתכן שזה מה שהיה זמין, אחרת היינו מקבלים חדר אחד זוגי) ושרותים ומרפסת גם הצופה אל הטבע שבפאתי העיר - כיף.

 מאוד מומלץ, גם על ידי booking, בדירוג גבוה. הכתובת:

http://www.alp-penzion.com/en/index.php

טיול ערב בסביבות האגם

יום שישי –  צעדה של כיף סביב האגם. שעה ועשרים דקות. ארוחת בוקר טובה מאד, מקום ישיבה נחמד, הגשה נעימה. תפריט עשיר, עם אגוזים, שקדים וכל מיני פיצוחים. פירות, חביתות, לחמניות טריות ועוד. נהנים מהמלון ושמים פעמינו לעבר אגם בוהיני ולתצפית מרהיבה מהר ווגל - זה התכנון... בפועל: הגשם השוטף והמלווה ברעמים ושלל ברקים השאיר תכניות אלה לביקור הבא שלנו בסלובניה. צהריים בפיצריה: בכניסתנו למסעדה יוצאת ממנה משפחה ישראלית מברור חיל, ובצאתנו - נכנסת אליה משפחה ישראלית אחרת... לא נותקה השלשלת...

יום שבת  ארוחת בוקר כייפית.  רבע שעה של נסיעה מובילה לקניון וינטגר: יופי של קניון, במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות שאז אין עומס מבקרים בו.

נסיעה לקרינסקה גורה. עצירה בקפלה הרוסית, וקפה בהמשך בבית קפה נחמד מאד.

לאחר שיא הגובה של מעבר ההרים ורסיצ' עצרנו לתצפית ולהפסקת אוכל. פגשנו ארבעה מהזוגות שטסו איתנו... עידכונים, היכרויות והשוואות מתחייבות של מחירים.

יופי של נוף בדרך: ירוק אינסופי...

בובץ' - עיירה יפהפיה. מצטיידים באוכל בסופרמרקט המקומי, ומגלים בסיור שלאחר מכן שנערכים שם למופע מוסיקלי ברחוב שהוסב למדרחוב. דוכנים וחנויות - כל מה שצריך: בובה לאביגיל, שני זוגות נעליים לרוחלה, ואריק נותר ברצון שלו למצוא נעליים מתאימות עבורו... משם נוסעים לקובריד.

הצלחה מסחררת בניסיון השני: "יורי",  Juri Zagar, מוכן להשכיר דירה רק ליומיים ומעלה. הסכמנו. 60 יורו ללילה ועוד 10 יורו תוספת לארוחת בוקר. כל כך יפה, שחבל לעזוב את החדר

יום ראשון   - מנצלים את כל האיבזור החדש והמפנק לארוחת בוקר בחדר, ויוצאים ברגל למוזיאון קובריד, 5 יורו לאדם. המיזוג במקום חלש מאד, יש מה לראות במוזיאון. המוזיאון מתמקד בחזית שהייתה באזור זה במלה"ע הראשונה בין הקיסרות האוסטרו-הונגרית לבין איטליה. חזית איסונזו.  כולל סרט של 20 דקות על החזית שהתפתחה באזור, לאורך נהר הסוצ'ה והתייחסות רבה לחיילים היהודים במערכה.

צהרים במרכז העיר קובריד. אין הרבה אפשרויות, מתמקמים במסעדה המרכזית, לא להאמין: אבל ההגשה היא בכלי פלסטיק מהפשוטים ביותר. בקשתנו לקבל "כלים אמיתיים" נענתה כי מדובר במטבח מאוד קטן לכן לא ערוכים... יותר מאשר מפליא במדינה הכל כך מקסימה הזו. לקראת ערב יוצאים לטיול רגלי למפל קוזיאק מצפון לקובריד. הליכה של כחצי שעה, אולי יותר, לכל כיוון. מקום נחמד מאד. השיא במפל – צריך היה ללכת שם על גשרונים וכל טיילת בשולי המצוק – עד למפל עצמו.

חוזרים מיוזעים ובתחושת ג'יפה-מה, יושבים להתרגעות קצרה על הספסל הצופה אל הנוף. יורה מופיע עם שני גביעי יין. שיחה ערנית על ה"מצב" ומצטרפות כריסטין וביתה הרקדנית. יורה משכנע אותנו לטעום מהמתוקים שהכינה אימו וגם מבעיר בעבורנו את המדורה הרומנטית.

האתר של Jurij בקובאריד:

http://www.pri-nas.si/index.php?lang=en

מאוד מומלץ - אנחנו לנו בדירת: Stol

יום שני –  היום חוגגים ארבעים שנות– ארוחת בוקר מלכותית אצל Jurij -  בחור נחמד מאד, משתדל מאד.  פרש לנו שולחן לארוחת בוקר בגינה, עם כל טוב: נקניקים טעימים, גבינות, פירות ושתי חביתות, אחת עם גבינה ואחת עם נקניק, לחמים מצוינים, קפה ומיץ. והכל במיוחד עבורנו. אף אחד במלון הדירות שלו לא הזמין ארוחת בוקר. אנשים במלון מסוג זה שיש בו את כל האבזור הנדרש, מכינים בעצמם את ארוחותיהם, ויכולים להשתמש גם במכונת הכביסה והמדיח שבכל יחידת דיור.

משלמים, מקבלים ליקר במתנה לכבוד יום הנישואין ויוצאים מרוצים לדרך.

מגיעים לסביבת מערת שקוציאן, ומתחילים לחפש לינה עוד לפני הכניסה

למערה. היו: אלה שהבטיחו אינטרנט חינם, אבל לא הצליחו למרות הטכנאי והזמן היקר שביזבזנו שם, הזקן עם החדרים הימיביניימים, הזקן וגם שיכור, עוד אי אילו בירורים בדרך ולבסוף: הישוב Dane - מקום חביב ליד Sezana. מלון ארבעה כוכבים מעוטר במוטיבים מוסיקליים: נקי ויפה וגם במיקום כייפי. ארוחת בוקר מהודרת וטעימה. לאחר מכן התברר כי זוג המלצרים הם בעלי הבית במלון.

בערב נסענו דרך סיזנה לטריאסט איטליה. ירדנו עד לעיר עצמה, נסענו לאורכה ורוחבה, עצרנו רק בנמל לצילומים והתרעננות – וחזרנו על עקבותינו. יושבים בסיזנה לאכול בפיצריה. 

יום שלישי –  ארוחת בוקר מהודרת במלון ב- DANE ליד סיזנה.  המראה ממרפסת המלון אל הנוף הנשקף ממנו, אל הכביש המהיר, אל ההרים סביב, ממש נעים. מערת שקוציאן - לשקוציאן הגענו 9 דקות לפני שהתחיל הסיור (מתחיל כל שעה עגולה). 15 יורו לאדם. המחיר כולל גם ביקור במוזיאון. יקר – אבל הביקור היה שווה. לעומת המערה שלנו, שמבחינת הנטיפים והזקיפים - שלנו יפה יותר. מה שכאן הרשים הוא הגודל הענק של המערה במעבה האדמה. חלק ראשון של המערה הוא החלק השקט, היינו מערה בלבד. גדולה גדולה, וארוכה ארוכה, ממש מסע בתוך האדמה. החלק השני הוא האטרקטיבי יותר – עוברים על גבי גשר גבוה מאד לצד השני של הקניון, כשמתחתינו זורם נהר הסוקה. ואז הולכים על שביל חצוב על מצוק התהום, בגובה עשרות רבות של מטרים, אולי 100 מטר, מעל הנהר. תאורה חלשלשה אבל את הגודל מצליחים לחוש. אסור לצלם.

מתוקים וקפה בפיצריה

יום רביעי  - – ארוחת בוקר נפלאה. ביציאה מהמלון לוגמים פעם אחרונה את השרי דובדבנים.

פרטי המלון (4*):

Hotel GRAHOR

DANE pri SEZANI 6

6210 SEZANA slovenia

hotel.grahor@siol.net

אפשר למצוא אותו ב- booking

בדירוג גבוה

נוסעים לפוסטוינה, נכנסים כדי לראות את הטירה. חולפים על פני מערת פוסטוינה. מרחק מעל 10 ק"מ מהמערה עצמה.

נסיעה ישירה ללובליאנה. הכביש עמוס מאד, הרבה משאיות. נכנסים לעיר לפי השילוט ישר למרכז. חניה קרובה למרכז והתמקמות בחנות "אמפוריום" בחשיבה על ענייני חתונה...

קפה ועוגה, ועלייה לתצפית באמצעות הפוניקולר.

נוסעים ל-  BTC, "עיר" קניונים ואאוטלטים ענקית. מסתובבים באחד מהם בנסיון לרכוש מתנות הביתה. קונים מעט מסתובבים כשעתיים. נוסעים לשדה.

כ- 30 ק"מ מלובליאנה. שילוט ידידותי. תדלוק והיכרות עם סערת קיץ: גשם שוטף, רוחות, רעמים וברקים.

תהליך אינסטנט וממתינים לטיסה

סיכום – חופשה מהנה ביותר, סלובניה ארץ יפה מאד, האנשים מסבירי פנים, מעניינת תרבות העבודה שלהם: ראינו גם בקובריד וגם בדן שבעלי המלון משתתפים באורח פעיל במתן השירות לאורחים. דוברי אנגלית, הרבה "סופר" בלשונם. הארץ יפה מאד, ירוקה ירוקה ירוקה. הרים וגאיות, יערות, עננים בצורות שונות ומשונות, הלילה יורד מאוחר מאד – בערך בתשע וחצי לפי שעון מקומי (עשר וחצי לפי שעון ישראל), וגם בימים חמים - המטריה תמיד בהישג יד

 

תל אביב

ישן-חדש, השתקפויות וטעימות
סיור עם דובי פיינר - צלם ומספר

עם חברים במערת הנטיפים

מערת נטיפים, בארץ, עם חברים טובים ויתרון נוסף: צילומים - חופשי גם עם פלאש...
אחרי התלבטויות מזג האוויר, מתקבלת ההחלטה: נפגשים בכניסה לאזור התעשיה בית שמש בואכה המערה. בדרך מסמנים את מיקום הפיקניק שאחרי -
כמעט ראשונים בשעת בוקר מוקמת (כמעט עשר?).
רקע על המקום לפני הירידה, ומצטלמים ליד הכניסה למערה:
רינה זוכרת את הסדר שבצילום מלפני כ...עשרים שנה...האמנם?!
מושיבה את אריק ורוחלה, מוטי ורוחלה, יוכי ונורי וגם את בעלה שיחייה והיא עצמה מצטרפת גם. הפעם יש מי שיצלם. לצילום הנוסף מצטרפים גם שושי ומוטי.

וממש ככה נראינו פעם:

ותודה לרינה שצילמה, ולכן לא מופיעה בתמונה...

הצילום הבא: בעוד עשרים שנים של בריאות, כושר ואושר.

בוריס - מנהל האתר והמדריך שלנו, סוקר את הסביבה, מספר על המערה, ונותן את הצ'ופרים החשובים - אישור הצילום
היא שלנו, היא מרשימה וכיף לטייל בה - מערת אבשלום.
שלל צורות שחרץ ויצר בה הטבע במשך מיליוני שנות, בגוונים חמים בעיקרם, עשירים וממש יפים.

רומיאו ויוליה

מה שיורדים - גם עולים: אחת לאחת, מדרגה-מדרגה - שורפים כארבע מאות קלורית: מנת פלאפל

עם ההתמקמות בפיקניק - "מנת הפלאפל" - היא רק הסיפתח...קפה, עוגות, פיצוחים, פירות, פיתות, סלטים, קוגל... כל טוב הבית. הכריכים נתרמו לחיית השדה...
מזג האוויר לטובתנו, הסיפורים על הצדיקים - קולחים
ונפרדים בנשיקה

עד לטיול הבא עלינו לטובה ובשמחה

מצדה

חול המועד סוכות תשע"ב, מתכננים לשישי בבוקר סיור: ערד - מצדה - ירושלים וחזרה. מבררים עם זוג חברים, בינתיים יש זוג נוסף מועמד להצטרף, ולבסוף מגלים גם טלי ושי עניין וזוכים בבינגו - מצטרפים אלינו בכיף.

8:00 אוספים את הזוג הצעיר מדירתו, 431 לכביש 6 - שמנו פעמינו דרומה –  פעם ראשונה בקטע הדרומי של הכביש, שמגיע  עד מעט לפני צומת קמה, באזור שמורת פורה.

בקרבת ערד בדקנו שוב את המומחיות של שלומית: המלצה למסעדת-בית קפה,  המליצה על "נישה", שהתברר כי עברה ליד מקס...מי זה מקס? איפה הוא? עד בירור הסוגיות התיישבנו ב"תמוז" בלב הקניון המקומי. אם לא חייבים אז - לא! זו תובנת הבדיעבד - למרות שהיו נחמדים והשתדלו... נראה שהיה שווה להתעמק יותר בעניין של מקס. ארוחת בוקר וטלי (קר-לי) זכתה בעליונית לימי החורף הבאים עלינו לטובה...

ירידה לים המלח, תצפית מרהיבה ופגישה עם יובל ממינהלת דרום. ממש נראה ילד לעומת 52 שנותיו, לא לחינם מבקשת ממנו ביתו לתפוס ממנה מרחק, כי ממש נראה כמו בן הזוג שלה...

תדלוק על שפת ים המלח ונסיעה למצדה. כרטיסים - איש איש על פי מעמדו: סטודנטים לעומת בעלי פלטינום

ברכבל לראש ההר. למעלה מרשים, יפה ומעניין: הנוף, ההסברים של אריק - לבקשתה של טלי, ובמיוחד האמא שדרך הצרחות שלה על הבן שלה רצתה להעביר מסרים ברורים לאורחת שלה מאוסטרליה...

צעדנו למחסנים, למקום שבו נמצאו החרסים שבהם לפי יגאל ידין השתמשו לגורלות להתאבדות, ירדנו לארמון הצפוני דרך מדרגות רבות - המקום המרשים ביותר באתר. משם לארמון העליון, לחדר בתי המרחץ, על שלל הפרסקאות ומבנה הספא.

הטריסטרמית - הציפור השולטת: (מתוך הוויקיפדיה) אורכה 25–30 סנטימטרים ומשקלה 100–140 גרם. גופה עדין, רגליה ומקורה מוצקים. צבעה שחור, אברות הכנף בצבע כתום, ואפשר להבחין בצבע זה גם כשהטריסטרמית במנוחה. הטריסטרמית אוכלת כול, וניזונה מפירות, חרקים ושיירי מזון.
הטריסטרמית חיה בלהקות המונות עד 300 פרטים. בני הזוג נשארים קשורים משך כל השנה. בדרך כלל מטילה הטריסטרמית 3 ביצים בתטולה, משך הדגירה 16 יום. שני בני הזוג מטפלים בצאצאים כ-30 יום. לאחר כ-30 יום עוזבים הצאצאים את הקן, אך נשארים קשורים להורים.
בארץ ישראל חיה הטריסטרמית באזור מדבר יהודה, ים המלח והערבה, ומקננת במצוקים ובין סלעים. כמו כן היא מצויה בירדן, סיני, מערב ערב הסעודית ותימן.

הטריסטרמית קרויה על שם הנרי בייקר טריסטראם, שחקר את החי והצומח של אזור ים המלח. בעבר, נקראה הטריסטרמית "זרזיר ים המלח". הטריסטרמית נקראת גם ציפור נזירית.
הטריסטרמית כמעט ואינה חוששת מבני האדם ולעתים אף מעיזה לאכול מכפות ידם, מה שמושך את תשומת לבם של תיירים ומבקרים באזורי יהודה וים המלח.

הזוג הצעיר מהיר תפיסה - ואנחנו לקראת ירידה.  ברכבל עם קבוצה גדולה של יהודים מברזיל,  בשירי "אנו באנו" ובעברית כמעט צחה. האם נשארו נציגים בברזיל, או שכולם היו איתנו במצדה? איתנו ועם קבוצה גרמנית, אחרת שדוברת אנגלים, גם יפנים... - מרשים.

שי נוהג עד ירושלים: עד צפון יםהמלח ומשם מערבה לירושלים. מחליטים לאכול באבו גוש, מגיעים אליה  בנסיעה איטית בפקק ואז מגלים כי למרות השעה המאוחרת יחסית, המקום  מוצף סועדים, די  בלגן, שירותים שיודעים ימים יותר יפים... אבל האוכל הוא האוכל: טעים טעים...

מתגלגלים לראשון... להתראות בסיורים הבאים

גאורגיה

 ספטמבר, 11 - זה לא! אמנם, זה התאריך הרשום לנו בתוכנית, אבל... גם אם ממריאים ממש בזמן עדיין לאחר רבע שעה במטוס אנחנו כבר ב- 12 בספטמבר - מה שאומר שהטיול נמשך שבעה ימים. מלאים.

אמא גאורגיה

במטוס הדי צפוף של החברה הגאורגית, וארוחה קלקלילה שממש לא מרמזת על מה שצפוי לנו בתחום הקולינרי, ועוד שעתיים וחצי של טיסה, אנחנו נוחתים על ניקו - דובר עברית שוטפת, שדואג להעמיס את המזוודות על ג'יפ, ואותנו בתוך לימוזינה  מאוד ארוכה, אבל ממש צפופה.
אין מקום במלון בוטיק "שלנו" ולכן, אנחנו ממוקמים בפאתי העיר...לילה קצר, וארוחה - חה - חה - חה...ממש לא מה שציפינו... נוסעים להתארגנות במלון שלנו, מקום ממש מרכזי - בשדרה הראשית: שדרות שותה רוסטבלי. נכנסים לחנייה ולחצר הפנימית, ומגלים איך הפסאדה מכסה על עליבות פנימית, שאומנם מצטלמת נהדר, אבל איך זה מתיישב עם הגדרת הבוטיק? מקבלים חדרים מגוונים מאוד ברמתם: כאלה יותר מרווחים, כאלה פחות. בכל מקרה נקיים ובמקום מרכזי - כבר אמרנו?!

סיור עם המדריך גיאורגי: בשדרה,  חולפים על פני בניין הפרלמנט, בכיכר - היכרות ראשונה עם התעבורה בעיר,  העיר העתיקה, בית הכנסת, חולפים על פני כנסיות. ארוחת צהריים ראשונה במסעדה בעיר העתיקה המתחדשת - מתחילים להבין מה הן הכמויות עליהן מדברים. עולים לפסל לתצפית, חוצים בגשר החדש. נפרדים מהמדריך להפסקת קפה-גלידה.
בערב - ברגל למסעדה עם מופע הפולקלור. מי שהצליח לראות - נהנה. כולנו נהננו מהאוכל: שתי ארוחות מלאות באותו היום...וזו רק ההתחלה...
לילה חלף עבר לו, ונפגשים במסעדה לארוחת בוקר - טביליסי במיטבה. מצטיידים בג'יפים: יעל וישראל, נורי ושלוש היפהפיות: יוכי, שוש וציפי, מוטי וסילביה עם דני ומושקו, רוחלה ואריק עם נאוה וחיים. פוגשים את המדריך: Andro, שלימים נוסף לו הכינוי: So and so....וגם את זאזא הנחמד.

מרוויחים ביושר את התשלום הנוסף שרוצים להשית עלינו עבור הביטוח, ויוצאים שמחים וטובי לב לדרך:
כנסיית גווארי, המערות באופליסציחה, ובעיר גורי סקירה מקיפה על סטלין, כולל ביקור בקרון הרכבת שלו. צהריים עשיר כרגיל ונוסעים לקוטאיסי, למלון שווה ביותר. ארוחת ערב עשירה במסעדת הבית לנו.

פינות חמד בעיר העתיקה

נוסעים למסטייה. נוסעים ונוסעים. בזוגדידי עוצרים להצטיידות: Andro So and so רוכש גזייה, רוחלה מתבשרת ש"הלכה" המצלמה, קפה בפארק וגם: מסירים מעלינו בדיפלומטיות זוג שרצה להצטרף. מתרשמים ממאגר מים עצום: ברגע יכולים הרוסים להשתלט על המדינה הקטנה הזו: פגיעה בסכר והכל מוצף. נוסעים ונוסעים ונוסעים ונוסעים... בכביש שאך יום קודם נחנך - אולי לכבודנו... מגיעים למעין מבנה, שדי קשה להגדרה. השלט מורה: גסטהאוז. לא מאמינים, אפילו בחוויית הודו - לא היה כדבר הזה. שרותים משותפים, חדרים ערומים: היינו כחולמים. רגע אחרי התאמת הדיסקט מתוודעים למארחים החביבים, לקשיי החיים ולעושר הישראלים-צעירים ודתיים ברובם המאכלסים את המקום. ארוחה עשירה. גיאורגי, אחותו וקרובת משפחה מנעימים לנו משירת הארץ. מסתבר ששתיים מאחיותיו בארצנו הקדושה. לאחר ביקור של אייל פלד אצלם, התגלו להם שורשיהם היהודיים ומשמעותם לגביהם. סיור קצר במקום עד למרגלות הרכבל. מתרשמים מהמרכז ההולך ומתפתח.
התחלה של מה שנראה אחר כך כנחלת רוב חברי הקבוצה: שילשולים ו/או הקאות.
לילה: מבעד לחלונות ניבט אור הירח, תורנות שרותים ומקלחת.  אלה החומרים שיוצרים את החוויות ואת הסיפורים שמספרים לנכדים...
בוקר: ארוחה נעימה, ונסיעה ארוכה ומאתגרת לאושגולי. בדרך קפה במקום קסום ליד המגדל והנחל הזורם. הידד למטפסים...
באושגולי - המתנה לארוחה, הזדמנות לצלם את המטבח ואת העושות במלאכה. סיור קצר ב"מוזיאון" המקומי, ותצפית לעבר הקרחון. היו שם אנשים? לא היו?
לג'יפים - וכל הדרך חזרה למסטייה.
בערב מצטרף אלינו ג'וני גם בשירתו המרשימה: הללויה.

בית הכנסת

נוסעים ונוסעים (כפול כמה שאתם רוצים) למלון השווה שלנו בקוטאיסי, לא לפני  ארוחה במסעדה שלנו, וסיור עירוני כולל במה שנותר מהרובע היהודי. ליל שבת בבית הכנסת. בדרך לקוטאיסי עוצרים לארוחה מתוקה במסעדה בה גם עצרנו לחצ'פורי וחצילים בשום ליד מפל המים.
איזה ארוחות בוקר טעימות ונעימות במלון הזה בקוטאיסי...
בוקר בשוק בקוטאיסי. איך מצאו נאוה וסילביה את חנות הבובות?  ממש מתחת לאדמה.
כל אחת יצאה עם משהו מהשוק: עם הצעת נישואין, עם דוגמית אפרסמון - ומה לא... חסרו לנו עוד אי אילו שעות במקום...

שוק דרכים

ושוב נוסעים ו... ו... עד טביליסי. רגע לפני: כנסיית המתחתנים - כנסיית הצלב גווארי.  עושר ופאר, שמלות וחליפות. מספיקים את שוק הפישפשים, וגם שורדים בנס את חציית הכבישים.

החלטות חשובות: איפה נאכל בערב? רק לא עוד אחת מהמסעדות המוכרות. לבסוף: מסעדת בית קפה לסלטים ומתוקים, והחלטות לגבי תכנון היום האחרון לטיול.

ראשון בבוקר: במסעדת הבית חוגגים רבים בעיצומה של ארוחת בשרים דשנה... ארוחת בוקר אחרונה  שלנו בטביליסי לשלב הזה (never say never), נוסעים צפונה לקזבגי - ככל שיספיק לנו הזמן. שוק דרכים: הגדרה מחודשת של היגיינה ואסטטיקה בתחום הבשר ומעדני הגבינה... עוד כנסייה , עוד סכר מים, עוד נופים יפים ועוד חצ'פורי: מביני עניין טוענים שהיה הטעים מכולם. מגיעים לאנדרטת הידידות, ומשם גולשים לקפה לאחר שגם תיצפתנו על הבית של אנדרו.

ארוחת פרידה וצ'יפור המדריך בנדיבות לב וכיס.

מחזירים את הג'יפים, אירגונים אחרונים ושלום לך גאורגיה.

חיבוקים ונישוקים

צ'ורחצ'לה - ממתק גיאורגי טעים ומזין
עשוי מאגוזים, קורנפלור ותמצית ענבים

שלום וגם להתראות לגיאורגיה ולחברים הנחמדים למסע בארץ המתעוררת והמעניינת הזו

אנדרטת הידידות: גיאורגיה ורוסיה

אמסטרדם

13-17/1/11

נוסעים לאמסטרדם בעיצומו של החורף ותיאורי גל הקור הפוקד את האיזור. למה בכ"ז? - כי יעל הבטיחה את ה- Majic touch.

רכישות והתארגנויות: דיל של אופיר טורס, התאמות של יעל וישראל. 5 בבוקר של ה-13 בינואר הוזמנו להיכל המלך דוד בנמל התעופה. נישנוש וקפה. טיסה נוחה (מבלי להזכיר ניחוחות...), שלאחריה במונית (63 אירו) חווים את העיר לראשונה. מעונן, אבל ממש לא קרררררררר כל כך. זרזיפים קלים של גשם.

במלון המרכזי Grand Kransnopolsky, שבכיכר דאם, מקבלים שידרוג לדירה הצופה על התעלה. (תוך כדי טיפול בהזמנה של משפחת דוד, שלא נתקבלה במלון - עם תודעת שרות גבוהה של פקידי הקבלה - הכל מטופל ביעילות ובלי פגיעה במהלך הביקור של האורחים) הדירה שקיבלנו מאובזרת מכל טוב אביזרי הבית של הולנד: חדר שינה רחב ידיים, אמבטיה מאובזרת, פינת עבודה עם כיסא מנהל, פינת אוכל, פינת ישיבה. גם מכונת כביסה ושואב אבק. מטבח מאובזר כולל מכונת קפה, כל המוצרים החשמליים, כלי בישול ואוכל. בקיצור: לחיות ברמה הזו חודש - בכלל לא רע. מהחדר נשקף נוף התעלה וגם שתיים שלוש חנויות סקס, שלא נלך רחוק מדי... ממש לידנו חנויות קופי-שופ.

מרק חם במסעדה בקרבת המלון, שם אכלו ישראל ויעל בביקור קודם שלהם. חמים ומאוד נעים. טועמים את מנת הצ'יפס הראשונה. שווה. הטיפ: מטגנים באופן חלקי. מקררים, ולקראת ההגשה מטגנים שוב. לנסות בבית. יוצאים לחפש את ה- Tour Chanal ליד התחנה המרכזית המפוארת. מגלים שהקו האדום שהומלץ, ניתן לרכישה רק ל-24 שעות. משתכנים בסירה אחרת לשעת הפלגה (13 אירו). מנשנשים שוקולדים של יעל תוך צפייה באתריה המרכזיים של העיר אמסטרדם.

סיור בחנויות, בין היתר בבוטיק גבינות וכלים יעודיים - חנות מקסימה. מקסימים יותר היו ה"כיבודים": שלל טעימות. היה מאוד טעים (אחרינו כנראה שמילאו מחדש את המלאי...).

יופי של סיור: מדהיםמדהיםמדהים.

הפקדנו את הגברים למנוחה קלה בדירות המרווחות. יעל ואני יצאנו לקניון הסמוך ה- Bijenkorf, שבו מותגים זניחים כמו: לואי ויטון ודומיו... כעבור זמן הצלחנו ללכת לאיבוד...חזרתי לבדי לדירה שלנו, יעל עוד חגגה שם זמן נכבד. השלל: יעל: סוודר ב- 12 אירו בערך. רוחלה - מייק אפ של Mac ב- 20 אירו.

מנוחה בחדר וערב במסעדה ארגנטינאית.

שישי: ארוחת בוקר במלון: אין חביתות, אבל יש ביצים קשות, מקושקשות, עין, נקניקיות, פירות, ירקות, גבינות ומה לא?! מגלים את פתיתי השוקולד. טעים.

ישראל ויעל פוגשים חברים: אריה - בעלים של חברת בנייה. היה עם אשתו ועם זוג חברים.

היום קר יותר וגם גשום. רוחות שנאבקות במטריות. המסלול: שוק הפרחים, מוזיאון היינקן, מוזיאון ואן גוך. הכל ברגל. בדרך עוצרים לקפה במוזיאון הארכיאולוגיה ולעוגיית מרנג.

ישראל מתחדש בשעון Oris.

היינקן(15 יורו לאדם) - בעיקר פרסום והיסטוריית/היסטריית הפרסום. הרבה פחות ייצור ותהליכים. בכלל לא תזונה ומשמעות. טעמנו כוס אחת בלבד. נותרו עוד דיסקיות לטיול הבא. יעל זוכרת סיור אותנטי הרבה יותר במקום.

ואן גוך(14 אירו) - מוזיאון לא גדול, כולל את היצירות הידועות והמרשימות של ואן גוך. שוב לומדים אודות החיים הקשים של המתמסרים לאומנותם. כל הפרסום והיוקרה נפלו בחלקו רק לאחר מותו. בפעם הבאה: לשמוע הדרכה לפחות על כמה מהיצירות. חזרה ברגל: רוח וקר. המטריות מראות סימני שבירה... ארוחת ערב במסעדה הולנדית. למרות שהיינו ממש ראשונים ולבד - היה נחמד.

מנוחה בחדרנו הקט.

יש! אחרי קיטורים רבים, יש שימוש למעיל הירוק. תודה עינתי על שסחבת אותו בעבורי מרוסיה הרחוקה. הערב מסיירים ברובע החלונות האדומים. ממש לא צריך ללכת הרבה. התעלה הסמוכה לזו שלנו, היא-היא הרובע. נערות נאות מאוד בדרך כלל, וגם צעירות עומדות ומזמינות את הגברים שביננו. שתיים גם לא לבשו חלק תחתון...את כאב הלב על התופעה הפיגו במקצת להקת הברבורים באגם. כל אחד מוצא במקום את מבוקשו: ברבורים או ברבוריות...

מסיימים בבירה, קפה ושוקו באייריש פאב. גם כאן טועמים את הצ'יפס הטעים.

בוקר יום שבת: ישראל שלא מפסיק לעבוד, עובד בחדרו. אריק לומד בחדרו וגם צופה בטלוויזיה. יעל ואני בקניות. מצאנו את חנות הכולבו עם המשקפיים בשני אירו. פושטות על ה- C&A.

השלל: מעילים ליעל (בורדו) ולי (שחור), סוודר לרוחלה וחולצה מ ה מ מ ת ליעל. הקטנטנים זוכים גם הם: איתני: עליונית. קטנה: סט של ג'ינס, חולצה ועליונית, ועוד שתי חולצות.

התארגנות קלה ויוצאים.

בית אנה פרנק. מחכים בתור. המטריות ממשיכות להיאבק ברוח. כוחן הולך ותש.

מוזיאון אנה פרנק, מרגש באותנטיות שלו. סיפור חיים אחד המאפשר לדמיין את המהות של כל גוויה שבערימות הגבוהות. האפלולית מתיישבת על הנשמה.

קפה ובייגל/סנדוויץ בבית הקפה הלא מומלץ שבבניין סמוך(יורדים שתיים שלוש מדרגות).

תש כוחן של המטריות...לא יכלו עוד המסכנות לעמוד מול איתני הטבע של מדינת אמסטרדם...תהא מנוחתן עדן, ויבואו עלינו ימים טובים ויפים.

חוזרים מצוידים במצרכים לארוחת הערב. הערב במלון: גבינות, נקניק, עגבניות, פסטו עגבניות מיובשות (כנראה), זיתים ממולאים. והעיקר: יין. לחם ובאגט.

עורכים את השולחן לתפארת. אוכלים בנחת ארוחה כייפית בחדר. הכי כייף: את הכלים משאירים למחר...לאנשי המלון...

הערב לא יוצאים - נשארים במלון.

ראשון: אחרי ארוחת הבוקר, משוחחים עם אנשי המלון - מקבלים הארכת שהות בחדר עד השעה 17:00. יפה מצידם ועוד ללא תשלום נוסף.

ה - Magic touch עובד. יום יפה, שמיים בהירים, וגם לא מאוד קר.

חולפים על פני רובע החלונות. בדרך למוזיאון היהודי ובית הכנסת הפורטוגזי (13.5 אירו). לפני הסיור חוגגים במזנון על כוס קפה. במוזיאון (שהיה בעבר בית הכנסת הגדול) לומדים, באמצעות הדרכה קולית, את תולדות יהדות אמסטרדם, בעיקר פליטי גירוש ספרד. אחר כך בית הכנסת הפורטוגזי. אמנם בשיפוצים, אבל עדיין ניתן להתרשם מהעושר שבפנים. גם כאן באמצעות הדרכה קולית.

צעדה לעבר שוק אלברט. עוברים את כיכר רמברנדט. ביום ראשון מסתבר שאין שוק. מהאין שוק שראינו, מתרשמת ששווה מאוד להיות שם גם כשיש שוק... מרק אפונה במסעדת טאפאס. ולמלון.

כיף. כמה דקות מנוחה בחדר "שלנו". צ'ק אאוט והתארגנות בחדר של משפ' דוד (ישראל נשאר שם לילה נוסף). צ'יפס מהטעים לנו, ובחזרה מהסופר צ'יפס ליעל.

קפה וסימפטיה. דברי סיכום על הטיול.

חיבוקים ונישוקים לישראל שנשאר בעיר. מונית ובדרך לארצנו - ארץ הקודש - ישראל.

להתראות בטיול הבא

אילת ופטרה

אילת ופטרה 21-24/12/10

שש וחצי יציאה. ממש איחור קל ואנחנו בדרך.

רק עצירת דלק בדרך, לפני אחת עשרה אנחנו נוחתים במלון. מספיקים לארוחת הבוקר. אחלה של ארוחה על שפת הבריכה. בינתיים גם מתרשמים מתיירת השוחה חשופת חזה, לובשת רק חלק תחתון. במבט נוסף מסתבר שאין חזה... אולי ניתוח שעברה...
תוך הארוחה מודיעים כי החדר כבר מוכן. מזמינים קרונית, מעמיסים את הציוד, ופונים לחדר. כל הקומפלקס הנחמד בנוי על צלע הר בשיפוע חזק. גילינו גם ברגליים, כשהעדפנו (בעיקר רוחלה) את הטיפוס ואת הירידה ללא הקרונית.

מנוחה. בערב סיור בעיר: רוח וקריר. מוצאים מסתור בקניון. אחר כך עוברים באתר "אום רשרש" - דגל הדיו. חזרה למלון לארוחת ערב טובה. אינטרנט בלובי ולחדר - אריק צריך לקרוא מאמרים.

יום רביעי, אחרי ארוחת הבוקר מגלים בחדר ש"נגמרו המים" עקב פיצוץ בצינור המרכזי. יוצאים לעיר, אריק לא מגולח אבל במצב רוח טוב.

סוגרים את הטיול לפטרה (900 ש"ח לאדם, כולל צהריים. מחליטים שנגיע עצמאית למסוף, ולא באמצעות האוטובוס של החברה) ולכיוון השייט.

סיור קצר נוסף, ואז פתאום נצמד אלי מישהו בחוזקה. המישהו הוא/היא מישהי...חברה מירושלים. איזה יופי. גם הם רוכשים כרטיסים ומתחיל בילוי משותף. שייט נעים מאוד.
בתחתית הסירה הדפנות שקופות, מה שמאפשר לנו לראות את הדולפין שהצטרף אלינו. מגיעים עד המצפה התת-ימי, הנמצא בדיוק מול המלון, אותו לא ראינו כי שקענו בצפייה באלמוגים ובדגים היפים.
שרה ויאיר חברינו הירושלמים מצטרפים אלינו לרכישת המצלמה לאילי. לאחר הסיור בגלריה היפה, נפרדים לשלום. אנחנו בדרך למלון לעוד ארוחת ערב נחמודת.
חמישי- בשש וחצי אנחנו כבר בלובי. מקבלים ארוחה ארוזה בקופסה מסודרת. יוצאים ברכב למסוף, שם פוגשים את הקבוצה. הרוב עם קופסאות דומות. הארוחה נדיבה ממש, רק חבל ששכחו להוסיף סכו"ם. בשתי הקופסאות.

מעבר קליל של המסוף תוך כדי נשנוש הארוחה. פוגשים את חג'ג' המדריך, צעיר בן שלושים, רווק, משכיל נעים הליכות. מדבר בהערצה ובאהבה רבה על המלך. הקבוצה מונה 13 מטיילים: עוד זוג ישראלי, השאר בעלי זיקה לישראל (משפחה או חברים).
סיור קצר בעקבה, צופים על הפרויקט האדיר: ונציה הקטנה, שיכלול שטחי מסחר, בילוי ומגורים. עיר ערבית טיפוסית, ובה בתי מלון יוקרתיים. שווה ביקור נפרד.

נסיעה בת כשעתיים וחצי עד פטרה. במרכז המבקרים הנאה מקדמים את פנינו תמונותיהם של המלך חוסיין והמלך עבדאללה.

יש כרכרות ויש סוסים, ואנחנו מעדיפים הליכה רגלית. הנוף ה"עגול" מתחלף בקניון רב גוונים. בסיומו הפתעת הארמון החצוב בסלע האדום. ארמון מפואר ומאוד מרשים.

מסיירים עם המדריך בינות האתרים. הפסקה ארוכה עד מייגעת בחנות מזכרות ("חמש" דקות "על השעון"...), מה שגורם לנו לפספס ארמון נוסף, אליו ניתן היה להגיע ברגל. לארוחה... המגעילה. מסעדת תיירים זולה. לפחות הנוף היה מרשים.

חוזרים למסוף, הערב יורד, מנקרים מעט. בשעה שבע וחצי נפרדים מהקבוצה ומחג'ג'. גם מג'וליה מהולנד, שאולי תשיר לדינו בשנה הבאה במערה בציפורי. מקבלת את המייל שלה, אולי אסע לראות אותה אם אכן תשיר אצלנו.

חוזרים לארוחת הערב הטובה שמשכיחה את זכרון הארוחה בירדן. אריק קורא מאמרים.

גם ביום שישי אריק קורא מאמרים.

אחרי ארוחת בוקר ד ש נ ה . יוצאים לדרך. הפעם בכביש הערבה. קפה ומאפה ב- 101. קניות בקניון החדיש של דימונה, שוטפים את האוטו ונוחתים בשלום בבית. תודה לטלי על אירגון הבית ועל הכיבודים.